מזמור זה יסודו במזמור בקשה והודיה על צרה. המזמור נפתח בכותרת: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" (א). 

הודיה על הושעה מצרה (ב-ה)

בניגוד להרבה מזמורים אחרים, מזמור זה פותח בהודית המשורר לה' על כך שהושיע אותו: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי. ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי" (ב-ג). 

חוזקו של ה' והשאננות של המשורר (ו-ח)

מזמור זה יסודו בהמנון שבח לה'. המזמור נפתח בכותרת "מִזְמוֹר לְדָוִד" (א).

פתיחה (א-ב)

בפתיחת המזמור המשורר קורא שלוש קריאות "הבו", כלומר 'תנו': "הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ" - קריאה לתת לה' כבוד ולהללו.

"קול ה'" (ג-ט)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת הקצרה "לְדָוִד" (א).

פתיחה לשמיעת התפילה (א-ב)

בחלק הראשון של המזמור המשורר פונה לה' בבקשה שישמע לתפילתו: "שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ בְּנׇשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קׇדְשֶׁךָ" (ב).

בקשת המשורר: גמול הרשעים (ג-ה)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת הקצרה "לְדָוִד" (א).

בטחון המשורר בה' (א-ג)

המשורר פותח בהצהרה "ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד" (א). הביטחון של המשורר כה עוצמתי עד שהוא מציין שאף "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ" (ג).

בקשת המשורר לשהות בבית ה' (ד-ו)

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת הקצרה "לְדָוִד" (א).

המשורר הולך בדרך הישר והצטדקותו (א-ה)

המשורר פונה לה' בבקשה להישפט "שׇׁפְטֵנִי ה'" (א), ומצטדק בכך שהוא הולך בדרך ה': "כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד" (א). לא רק שהמשורר עשה טוב, אלא סר מרע: "לֹא יָשַׁבְתִּי עִם מְתֵי שָׁוְא וְעִם נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא. שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב" (ד-ה).

היטהרות כדי לעבוד את ה' (ו-ח)

מזמור זה יסודו בבקשת היחיד, על אף שהמזמור מסתיים בחתימה לאומית. המזמור נפתח בכותרת הקצרה "לְדָוִד" (א).

בקשות המשורר (א-ז)

מזמור זה יסודו בשיר שבח והמנון לה'. המזמור נפתח בכותרת "לְדָוִד מִזְמוֹר" (א).

שבח ה' כבורא העולם (א-ב)

הפסקה הפותחת את המזמור מכריזה על ה' כמי שכל העולם שייך לו: "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ" (א-ב). לאחר הפתיחה החגיגית מובאות שתי פסקות שבכל אחת מהן שאלה ותשובה.

מי יעלה בהר ה'? (ג-ו)

Pages

x