"צָץ הַמַּטֶּה פָּרַח הַזָּדוֹן" (יחזקאל ז', י)
פרח הזדון - כלומר: מעשים רעים שעשו ישראל, עתה יפרחו ויציצו
כלומר: שיקחו הגמול והעונש
ונבוכדנאצר קורא [=נקרא] "מטה" כמו "הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי" (ישעיהו י', ה)
ונבוכדנאצר גם כן קורא [=נקרא] "זדון" כמו "הנני אליך זדון" (ירמיהו נ', לא)
ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "צמח שולטנא הופע רשיעא".