העם חושב שאולי הצומות הם דבר חיובי שראוי לעשותו גם כשאין צרה או צורך בתיקון. הנביא טוען שהאמת והשלום חשובים יותר מן הצומות.

בית המקדש עדיין לא בנוי, אך כבר לא חרב, ואם הצום נקבע על החורבן, אולי כבר פקע חיובו?

בנבואת העטרות מופנים הדברים פנימה, למערכת היחסים הראויה בין השליט לבין הכהן הגדול

      Parashat Vayeshev tells of Yosef’s imprisonment in an Egyptian dungeon as a result of false charges brought by the wife of Potifar, for whom Yosef had faithfully worked.  The Torah describes how Yosef earned the admiration and trust of the prison warden, who assigned Yosef over the other inmates: “The officer of the prison submitted to Yosef’s authority all the prisoners in the prison, and everything that they did there – he would do” (39:22).

לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

     The Midrash (Bereishit Rabba 84) makes the following comment concerning Yehuda’s suggestion to his brothers that they sell Yosef as a slave: “They said: Let us follow the way of the world: Wasn’t Canaan, who sinned, cursed with slavery?  This one, too – let us go sell him to the Ishamelites!  And his brothers listened.”  According to the Midrash, when the brothers considered their options in dealing with Yosef, they looked to the precedent of Canaan, Noach’s grandson, whom Noach had cursed with slavery in response to the crimes he committed against his him.

"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם" (זכריה ח', כג)

עתה מודיע ענין אחר, מה שיהיה באחרית הימים שיתחילו להכיר אמונת ישראל ותורתם ויאמינו בתורת ה' כי קדושה היא