מאורעות מחיי דוד בספר תהלים

כמחצית מזמורי תהלים נושאים בראשם כותרות המציינות את שם דוד. אחדות מהכותרות האלה מוסיפות גם מאורע מסוים בחיי דוד שעליו נאמר המזמור לראשונה. כגון הכותרת שבראש מזמור ג: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו", או במזמור לד: "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך". הריכוז הגדול ביותר של מזמורים בעלי כותרות כאלה מצוי בקבוצת המזמורים, שמן מזמור נא ועד מזמור סג, ששם שמונה מזמורים המציינים מאורעות מחיי דוד: 

מזמור נ"א: "בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע" 

מזמור נ"ב: "בבוא דואג האדומי" 

מזמור נ"ד: "בבוא הזיפים"

מזמור נ"ו: "באחוז אותו פלישתים בגת"

מזמור נ"ז: "בברחו מפני שאול במערה"

מזמור נ"ט: "בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו"

מזמור ס': "בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה"

ומזמור ס"ג: "מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה"

כל הכותרות האלה רומזות בבירור ללשונות הכתובים בספר שמואל. יש אמנם לפעמים שינויים קלים בין הכתוב בספר שמואל ובין הכתוב בכותרת המזמור בתהלים, כגון: בראש מזמור ס "בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף", ואילו בקטע המקביל בספר שמואל נאמר: "ויעש דוד שם בשובו מהכות את ארם בגיא מלח שמונה עשר אלף וישם באדום נציבים" (ש"ב ה יג-יד). על שינויים אלה כבר עמדו המפרשים, ואין זה מעניינו כאן לדון בפרטי הדברים. על כל פנים, אין שינויים אלה עשויים לבטל את הרושם הכללי המתקבל מלשון הכותרות האלה. והוא, שהזכרת המאורעות שבכותרות בראש מזמורי תהלים, נועדה לשמש לקורא כעין "מפתח" המקשר בין ספר תהלים לספר שמואל, כך שהקורא מזמורי תהלים ידע למצוא את הקטע המתאים בספר שמואל. 

וודאי שהדברים נובעים ממסורת קדומה ומהימנה. שהרי מכל מה שמסופר בספר שמואל על חיי דוד מתחילתם ועד סופם עולה, שדוד היה כל ימיו דבק בה' ומבקש לדעת את רצון ה' מפי הכהנים והנביאים. ואף בדבריו אל בני שיחו היה תולה את כל מה שעובר עליו ברצון ה', ומשלב בשיחותיו דברי הודיה ושבח וגם דברי תחינה ובקשה. וגם תאורו של דוד בספר שמואל כמנגן מעולה קשור עם המסורת על דוד המחבר מזמורי תהלים, שבימי קדם הייתה אומנות המשורר ואומנות המנגן כרוכות יחד. והמשורר המחבר את מילות השיר – הוא היה גם המחבר את הניגון המתאים לשירו, והוא היה גם המבצע המנגן את שירו בכלי הניגון. ואיש כדויד, שהיה דבק בה' וגם ניחן בכשרון מוסיקלי מיוחד במינו, וגם עברו עליו חיים סוערים ומלאי ייסורים ומלאי תפארת – ודאי שייתן מבע לרגשותיו בכל המצבים שנמצא בהם במזמורי תפילה לה' הנאמרים בליווי כלי נגינה. 

ועם כל זאת, עובדה היא, שבדרך כלל הקשר בין תוכנו של המזמור ובין המאורע הרמוז בכותרתו הוא רופף למדי ואין במזמור תיאורים מפורטים על מצבו של דוד באותה שעה, אלא הדברים אמורים בדרך תפילה כללית, תפילה שעשויה להיאמר בפי יחיד או בפי ציבור במצבים רבים ושונים. לדוגמא: נאמר בראש מזמור סג: "מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה". רמז למדבר נמצא בדברי המזמור "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים". הכותרת שבמזמור רומזת שהדברים נאמרו לראשונה בפי דוד בנדודיו במדבר יהודה, כשברח מפני שאול. ואולם הדברים ניתנים להיאמר כתפילה בפי כל אדם שנמלט מפני אויביו אל המדבר. וכאלה היו רבים בכל הדורות. והדברים ניתנים גם להתפרש כאמורים בדרך משל על אדם המחפש קרבת אלוהים. ובהיותו רחוק מאלוהיו הוא חש בקרבו צימאון עז כצימאון של מי שנודד במדבר וצמא למים. ולפי זה הדיבור "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים" – דומה ברעיון המובע בו לרעיון המובע בראש מזמור מב: "כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים". ומצינו לחז"ל במדרש תהלים שדרשו את האמור ב"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה" כתפילה בפי כנסת ישראל השרויה בגולה – ב"מדבר העמים". וגולה זו היא המכוונת בדברי המזמור "בארץ ציה ועייף בלי מים". ובדומה לכך מצינו גם במזמורים אחרים שאף על פי שכותרת המזמור מפרשת את המאורע שעליו אמר דוד את המזמור – באו חז"ל ודרשו את המזמור כתפילה בפי כל עם ישראל על שעבודו בגלות. דברי חז"ל אלה מיוסדים על הכלל שהיה בידם: "כל מה שאמר דוד כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העיתים אמר" (מדרש תהלים יח). ולפי זה אין ייחוס המזמור בכותרתו למאורע מסוים שולל את האפשרות לפרש את המזמור על מאורעות רבים ושונים הן בחיי הפרט הן בחיי האומה כולה. ועוד זאת, דוד מלך ישראל מסמל באישיותו ובמעשיו ובמה שעבר עליו את האומה כולה על כל תהפוכות גורלה בכל דברי ימיה. ולפי תפיסה זו – הזכרת המאורע מחיי דוד בראש המזמור באה בתורת תפילה ובקשת רחמים, כלומר: ענֵנוּ היום הזה והצילנו מצרתנו, כשם שענית בימי קדם לדוד והִצלתו מצרתו בעת היותו במדבר יהודה.