תלונותיו של איוב לאור יתר סיפורי המקרא

איוב הביע את משאלתו "מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו בעט ברזל ועופרת לעד בצור יחצבון" (איוב יט כג-כד). והמשאלה נתקיימה. אין אנו יודעים אומנם אם נכתבו באחד הזמנים דברי איוב בצור. אבל בספר נכתבו. וזכה הספר, וכנסת ישראל אספה אותו אל תוך כתבי הקדושה. וכך נשמרים דברי איוב לדורות עולם, הרבה יותר מאשר אילו היו חקוקים בצור. שהרבה כתובות קדמוניות שנחקקו בצורים כבר נמחקו ונשברו ונשכחו ואבדו מן העולם. ודברי איוב נמסרים ועוברים מדור לדור. וכל הסובלים והמעונים שבכל הזמנים קוראים בהם ומוצאים בהם מבע לייסוריהם שלהם ולהתלבטויותיהם שלהם. כי זאת אחת מכוונותיו של איוב בזעקותיו ובתלונותיו, להיות לפה לכל האדם הסובל ייסורים על לא עוול בכפיו. וכבר אמרו במדרש: "כל מה שארע לאיוב אירע לציון". והכוונה שיש שתלונות היוצאות מפי איוב מבטאות נאמנה את סבלות עם ישראל בגלותו. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא זעקת איוב: "ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי" (איוב טז יח). שלמעשה היא זעקת כל בית ישראל על דם בניו הנשפך כמים.

ידוע שבלשונו של איוב משוקעים הרבה לשונות ורמזי לשונות המצויים בספרי המקרא האחרים. אבל חשוב יותר להכיר שגם רעיונותיו והלך מחשבתו של איוב – שרשים עמוקים להם בדברי התורה, הנביאים והכתובים האחרים. אלא שזה יחודו וזה כוחו של איוב שפיתח דברים שהיו סתומים ורמוזים, וצירף למסכת אחת עניינים שהיו פזורים במקומות שונים. וכך מוארים הדברים באור חדש ומקבלים ביטוי עז ותקיף.

הניסיון של איוב, לדעת אם יעמוד בצדקתו או לא, הוא כניסיון בני ישראל במדבר. כדברי התורה: "למען ענתך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא" (דברים ח' ב'). וכבר ידועים ומפורסמים הדמיונות בין נסיונות אברהם אבינו ובין נסיונות איוב. ותלונת איוב: "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה" (איוב ט' כ"ב) מיוסדת על דברי אברהם אבינו: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע" (בראשית י"ח כ"ה).

בקשתו של איוב לבוא במשפט עם האלהים ולתבוע את זכותו ממנו, בדין ולא ברחמים, נראית כהעזה מיוחדת לאיוב. אבל גם ירמיהו הנביא אמר במרי שיחו: "צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה" (ירמיהו י"ב א'). ותלונות כלפי מעלה, על שכביכול הקב"ה אינו נוהג כשורה, מצינו גם במזמורי תהלים. כגון במזמור פ"ט שמתלונן, שה' לא קיים את שבועתו לבית דוד: "כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי.. ואתה זנחת ותמאס.. נארת ברית עבדך" (תהלים פ"ט ד', ל"ט-מ').

איוב מכריז, כי אף על פי שאלהים עושה לו עוול, הוא, איוב, יחזיק בצדקתו ולא ירפה ממנה: "חי אל הסיר משפטי.. כי כל עוד נשמתי בי.. עד אגווע לא אסיר תמתי ממני בצדקתי החזקתי ולא ארפה" (איוב כ"ז ב'-ו'). ומעין דברים אלה אומרים בני ישראל במזמור מ"ד בתהלים: "כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך לא נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני ארחיך" (תהלים מ"ד י"ז-י"ט). ושם ממשיך המשורר ואומר: "כי עליך הורגנו כל היום" (שם כ"ג). ואף איוב מכריז ואומר: "הן יקטלני לא אייחל" (איוב י"ג ט"ו). על פי דברי איוב אמר ר' שלמה בן גבירול ב"כתר מלכות" שלו: "אם תקטלני לך אייחל ואם תבקש לעווני אברח ממך אליך.. ולא אשלחך כי אם ברכתני". מלים אלו רומזות לדברי יעקב אבינו בהאבקו עם המלאך: "ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני" (בראשית ל"ב כ"ו) ומכאן שאיוב במאבקו להוכיח את צדקתו, בויכוחיו עם רעיו ובתלונותיו כלפי מעלה, הולך בדרכו של יעקב אבינו שנאמר עליו: "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב כ"ח). וכבר אמרו חז"ל, שזו היא מידתם של הצדיקים הגמורים, שאינם מחניפים לקב"ה אלא תובעים את זכותם, ב"זרוע". ואף על פי כן, ואולי דווקא משום כך, הגיע איוב למסקנה "על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר" (איוב מ"ב ה') ובזה הגיע למעלת אברהם אבינו שאמר "ואנוכי עפר ואפר" (בראשית י"ח כ"ז).