כוונותיו של שלמה ביסודן היו טובות - שלמה נשא נשים מעמי האזור מתוך רצון ליצור קשרים מדיניים חזקים וכן לקרב את העמים לאמונת ישראל, אך כוונותיו אלו לא הובילו לתוצאות המיוחלות אלא לתוצאות שונות מהצפוי, כאשר יותר משהשפיעו ישראל על העמים - השפיעו הם על ישראל.
הכתוב מתאר את שלמה בסוף ימיו במילים אלו: "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים:... וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים ואחרי מלכם שקץ עמנים: ... אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על פני ירושלם ולמלך שקץ בני עמון: וכן עשה לכל נשיו הנכריות מקטירות ומזבחות לאלהיהן" (ד-ח)
פשטם של דברים הוא, כפי שפירשו חז"ל, ששלמה עצמו לא בנה את הבמה לכמוש ולא עבד בעץ ובאבן, אך הוא לא מיחה ביד נשיו שבנו והתיר לעשות כן (שבת נט, ע"ב). ואף על פי כן הרי היה זה מעשה חמור ביותר. הוכחה לכך בעובדה כי בשל מעשה זה גזר הקב"ה על פילוג הממלכה (יא-יג).
השאלה המתעוררת היא - כיצד זה יתכן ששלמה החכם מכל אדם ומי שה' נגלה אליו ואף הזהירו על הליכה בדרכי ה' יאפשר בניית מזבחות לאלילים? גם ריבוי הנשים אשר לקח לו שלמה מעורר תמיהה רבה.
אכן, לפי פשטם של דברים קשורים מעשיו של שלמה זה בזה. בעיקרם הייתה זו כוונה לטובה שלא הצליחה להביא לפירות המצופים. שלמה נהג כמלכים אחרים במזרח באותם ימים אשר באו בברית נישואין עם משפחות אצילות וראשי שבטים מתוך מגמה פוליטית. על-ידי נישואין אלה מקרב אליו השליט את המשפחות רבות ההשפעה ואת השבטים הרחוקים, ומקווה להשיג בדרך זו את נאמנותם לו ולבסס את שלטונו. שלמה קיווה, ככל הנראה, כי על-ידי לקיחת נשים נוכריות יזכה בשני דברים: יבטיח את נאמנותם של העמים השכנים ושל המשפחות הנכבדות אשר בתוכם לכיסא מלכותו, וכן יצליח לקרבם לאמונת ישראל. נישואין אלה היו למעשה בגדר נישואים פוליטיים, אשר מסמלים לא רק את קרבתו של המלך השליט אל העמים אשר תחת שלטונו, אלא גם את המגמה הכללית שהייתה לשלמה לקרב את העמים השכנים ובני הנכר אל התרבות היהודית ואל החברה היהודית.
הכתוב מספר כי: "ויבאו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה מאת כל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו" (ה', יד). אלו הם סמלים לקרבה התרבותית אל עמי הנכר ולתקווה הגדולה אשר פיעמה בקרבו של שלמה כי הוא יזכה לקרבם אל כנפי השכינה. גם תפילתו לאחר בניית בית המקדש - בדבר קבלת תפילת הנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה (ח', מא-מג) - מלמדת על מגמתו ועל תקוותו כי יזכה לעשות מעשה גדול זה.
כללו של דבר, הן הנישואין עם בנות נכר והן הקרבה התרבותית היו בגדר מעשה שכוונתו רצויה ביותר, אך לא הביאו לתוצאות הרצויות. מה הביא לאותו מצב, ומדוע לא עלתה יפה תוכנית יפה זו? התברר כי במקום להשפיע על עמי הנכר ולקרבם אל האמונה באל אחד, השפיעו הם על עם ישראל. ודאי לא הייתה זו דרך חד-סטרית. הדעת נותנת כי אכן בעניינים שונים הצליחה תכניתו של שלמה. דבריה של מלכת שבא אף הם רומזים לכך. אך ההשפעה שהושפע עם ישראל הייתה כבדה ומכרעת. עדות לכך בתיאורים הקשים המצויים במלכים א י"ד, בהסבר המכה הקשה שהכה שישק מלך מצרים את ממלכת יהודה זמן קצר לאחר מות שלמה: "ויעש יהודה הרע בעיני ה' ויקנאו אתו מכל אשר עשו אבתם בחטאתם אשר חטאו. ויבנו גם המה להם במות ומצבות ואשרים... וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבת הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל" (י"ד, כב-כד).
אין זה מקרה יחיד. לכל אורך ההיסטוריה של עם ישראל רבות העדויות על תופעה דומה. בעת מגע קרוב עם הסביבה הנוכרית, גם אם עם ישראל משפיע, הוא סופג לתוכו במהרה יסודות נוכריים לא רק בנימוסים חיצוניים אלא גם בעיקרי אמונתו ובמיוחד באורח חייו. כן היה בתקופת השופטים, כן היה בימיו של עזרא, כן היה בספרד הנוצרית במאה השלוש-עשרה (התפתחות שהביאה לפולמוס הקשה על כתבי הרמב"ם), וכן היה באירופה המודרנית בתקופת ההשכלה.
ולמעשה לא הצליחה תכניתו של שלמה גם מן האספקט הצבאי-ביטחוני. נישואי שלמה לבנות נכר לא הביאו שלווה וביטחון לעם ישראל. אפילו פרעה מלך מצרים - אשר את בתו נשא שלמה לאישה בשל הנימוקים הפוליטיים שתוארו לעיל - נתן מחסה לאויביו של שלמה. ובסופו של דבר המכה הכבדה על יהודה וישראל הונחתה על-ידי המצרים במסע שישק.
כך מצטרפת פרשה זו של מעשיו של המלך שלמה למסכת הכללית העולה מן התנ"ך כולו - וכאמור, גם מתקופות אחרונות בתולדות ישראל - על הסכנה הגדולה בכריתת ברית צבאית או תרבותית עם עמים שתרבותם זרה לרוח היהדות.
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת