אברהם אבינו בדרכו לעקדה נתבע לשים בצד את כל השקפת עולמו שהנחתה אותו עד כה ולמלא אחר צו ה' ללא הרהור. אולם האם זהו המסר היחידי של פרשה זו?
המילה המנחה 'יחדיו' מופיעה שלוש פעמים בפרשת העקדה. פעמיים בחלק הראשון של הפרשה, בדרך להר המוריה, ופעם שלישית בחלקה השני של הפרשה, לאחר העקדה, לאחר שאברהם ויצחק עמדו שניהם בניסיון. עתה מותר להם לחזור הביתה לחיים של שגרה.
מי שמתמקד רק בחלקה הראשון של פרשת העקדה, עלול להחמיץ את הבשורה העיקרית, הגנוזה בחלקה השני של הפרשה. הבשורה שאליה מתוודע אברהם בסופו של דבר הינה, שעבודת ה' – עיקרה דרך החיים ולא דרך המוות. אהבת העולם, ובמוקדה אהבת האדם, אינה פוגמת באהבת ה' יתברך, אלא אדרבא – מצטרפת יחד לשלהבת אהבה גדולה.
בניגוד לעבודת המולך – הכרוכה בשפיכת דם הבנים, קורא מלאך ה' אל אברהם מן השמיים: "אל תשלח ידך אל הנער" (יב). אין כאן רק ויתור והנחה לאברהם שעמד בניסיון, אלא צו א-לוהי המהדהד עד סוף כל הדורות: אל תשלח ידך אל הנער ואל תפגע בו לרעה, אלא חבקהו ואמצהו אל ליבך בחום ואהבה.
אם עד כה הייתה מידת החסד של אברהם – מידה טבעית, מכאן ואילך היא מתעלה להיות חתומה בחותם הנצח האובייקטיבי המוחלט, ומעתה לא רק מותר לאהוב, אלא מצווה לאהוב.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הסדרה 'מעט מן האור' מאת חנן פורת, בהוצאת ספריית בית אל בשיתוף תנועת אורות