בפרק י"ח מתוארת טענה של העם כלפי הקב"ה, לפיה אבות אכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה. יחזקאל יוצא כנגד הגישה הזו ומחדש כי תורת הגמול האלוקית היא אישית, ללא קשר למעשה אבות. העם מצויים בייאוש אל מול הגזרה בתחושה שאין למה לעשות תשובה, כל עוד אבותיהם חטאו. יחזקאל מתמודד מול הייאוש ומחזק את העם לקחת אחריות על מעשיהם, מתוך הבנה שביד כל אחד הבחירה החופשית להכריע את גורלו לטוב ולמוטב.