במזמור כ"ג דוד מתאר כי בכל הליכותיו הוא בוטח בה', גם במציאות רעה של מוות וכיליון. עוד מתאר דוד כיצד הוא מרגיש כי הקב"ה משגיח עליו, והמציאות הקשה אף היא נועדה לנחם אותו. לבסוף, מתפלל דוד לאכול בנחת כנגד צורריו, על מנת שיוכל לשבח את ה' ולשבת בהיכלו לאורך ימים.