דוד משבח את שאול ויהונתן על כך שאף על פי שראו את מותם קרב לא נטשו את המערכה למען עם ישראל. קשתם וחרבם, המבטאות את האהבה, האחריות והמסירות שלהם, נותרות לעד עם ישראל.