במזמור ל"ו מתאר המחבר בתחילה את רשעות האדם שנובעת מחוסר יראה ופחד מפני ה'. לאחר מכן, הוא משבח ומפאר את הקב"ה ומתאר את הדביקות של הצדיק בו, שנובעת מפחד אלוקים, מתוך ההבנה כי הקב"ה הוא מקור לכל המציאות, צדקותו אין סופית והוא עושה משפט לכל בריותיו.