ניתן לראות את פרק ה' כפתיחה לנאום המצוות האמוניות. משה בוחר להתחיל במה שהפך את עם ישראל לבני ברית עם ה': מעמד הר סיני וההתגלות של ה' לעם. מעניין לשים לב שספר דברים לא משתמש בשם המקום "סיני", אלא מכנה את הר סיני – הר חורב.
פתיחה לתיאור הברית בהר סיני (א-ה)
משה פותח את דבריו ואומר "ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב" (ב). משה מדגיש שה' לא כרת ברית רק עם דור המדבר, אלא "כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" (ג). ברית סיני היא לא חד פעמית וזמנית, אלא היא נצחית. משה יבאר בהמשך למה הוא מתכוון כשהוא אומר שהעם ירא במעמד.
עשרת הדברים (ו-יז)
משה חוזר על עשרת הדברים שכתובים בספר שמות עם שינויים. השינויים העיקריים מתחילים מהדיבר העוסק במצוות השבת. ישנן גישות שונות המסבירות את מקור ההבדלים ומה ניתן ללמוד מהם. ראו במאמר של הרב ד"ר מרדכי סבתו העוסק בעניין זה.
מעמד הר סיני (יח-כז)
כעת משה מסביר את יראת העם במעמד הר סיני. לראשונה העם שמע את קולו של ה', ולכן פחד שמא השומע את קולו של ה' – מת: "כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי" (כב). ה' שמע את דברי העם, וקיווה שיראת האלהים שלהם תלווה אותם לאורך זמן. בסופו של דבר משה שמע את כל המצוות מה' והעביר אותם לעם.
מסקנה (כח-כט)
לאחר סיום תיאור מעמד הר סיני, משה פונה אל השומעים, עם ישראל, ומצווה אותם לשמור את מצוות ה', ולא לסור מהן ימין ושמאל "בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן" (כט).