נחמיה חוזר לארץ ומגלה שרוב ההתחיבויות באמנה לא קוימו, ומיד פועל לתיקון המצב. מדוע הוא חוזר ןמבקש מספר פעמים שה' יזכור לו זאת לטובה?
בנחמיה י' מתוארת אמנה שכרתו בני ישראל בימי נחמיה. בנחמיה י"ג מסופר מה גילה נחמיה כשחזר לארץ, כ12 שנים אחר-כך, לאחר שבשנת 32 לארתחשסתא עזב את הארץ לשנה (ו). הוא גילה שרוב ההתחייבויות הופרו, והתחיל מייד לתקן את המצב:
נחמיה סילק את טוביה מבית-המקדש (דבר שהיה מנוגד להסכם באמנה, בפרק י' פסוקים לט-מ), והחזיר לשם את כלי בית ה' ואת המנחה והלבונה (ז-ט). אבל כנראה שהמעשה שלו נתקל בהתנגדות בעם (כי לטוביה היו 'קשרים' עם בכירים ביהודה , עיין בפרק ו' פסוקים יז-יט), ולכן נחמיה הזכיר להם שטוביה הוא עמוני, ושלעמונים אסור לבוא בקהל ה' (א-ג).
כשבא נחמיה להחזיר ללשכה את הדברים שהיו בה קודם, הוא לא מצא את המעשר והתרומה (י), בניגוד להתחייבות ב: י', לח. בתגובה לכך הוכיח נחמיה את מנהיגי יהודה, החזיר את הלויים לתפקידם ומינה אנשים נאמנים לחלוקת המעשרות ביניהם (יא-יג): "ואריבה את הסגנים...". על שני המעשים האלה ביקש נחמיה (יד): "זכרה לי אלהיי על זאת...".
בהמשך ציווה נחמיה לסגור את שערי ירושלים בשבת, הפקיד את הלויים לשמור על השערים ואסר על הסוחרים ללון עם סחורתם מחוץ לשערים (יז-כב). גם על המעשים האלה ביקש נחמיה "גם זאת זכרה לי..." (כב).
נחמיה דאג גם לקיום האיסור על נישואי תערובת, היכה את הפושעים, והרחיק מהכהונה את אחד מנכדיו של הכהן הגדול שנשא אישה נכרית (כה-כט). כאן ביקש נחמיה "זכרה להם אלהיי על גאלי הכהונה וברית הכהונה והלויים..." (כט).
לבסוף דאג נחמיה גם להתחייבויות למקדש: "ולקרבן העצים בעתים מזומנות ולביכורים" (לא). וגם על זה ביקש: "זכרה לי, אלהיי, לטובה". (שם)
למה נחמיה מבקש כל-כך הרבה פעמים "זכרה לי אלהיי לטובה"?
על פי דברי המלבי"ם, המטרה של נחמיה היא להזכיר שהאמנה התקיימה רק בזכותו. אמנם, הרבה אנשים היו מעורבים בכריתת האמנה בפרק י', אבל האמנה הזאת לא החזיקה מעמד - רק פעולותיו התקיפות של נחמיה בפרק י"ג הביאו לשמירת ההתחייבויות באותה אמנה. לכן נחמיה מבקש שה' יזכור את המעשים האלה דווקא "לו", ולא לשאר המנהיגים שחתמו על האמנה (כי הם לא דאגו לקיים אותה).
אפשרות אחרת היא, שנחמיה לא היה בטוח במעשיו - הוא פגע בהרבה אנשים, חלקם אנשים נכבדים ו'דתיים' (כגון הכהנים), וחשש שאולי הגזים. ולכן הוא ראה לנכון לבקש מה' שיזכור לו את המעשים האלה "לטובה" ולא לרעה, כי הכוונה שלו היתה טובה - לקיים את האמנה שחתמו עליה.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך אתר הניווט בתנך