מיהו האיש עליו מדובר בפתיחת ספר תהילים? מיהי הנשמה המוזכרת בסופו? ומה ניתן ללמוד מכך על ייעודו של הספר כולו?
לכאורה מזמור הפתיחה של ספר תהילים ומזמור הסיום שלו עומדים כל אחד בפני עצמו, ללא קשר ביניהם. אך אם נתבונן שנית, נגלה שבפועל יש זיקה ביניהם.
ספר תהילים פותח בברכה לאיש שמעשיו מתוארים במזמור א' - "אשרי האיש", ומסיים בקריאה ל"כל הנשמה" להלל את ה'. מיהו האיש? ומיהי הנשמה?
הכינוי איש מופיע לראשונה בתיאור בריאת העולם, בבראשית פרק ב', כאשר האדם קורא לאישה בשמה – "לזאת יקרא אשה כי מאיש לֻקחה זאת" (בראשית ב', כג). בפסוק המופיע גם הוא בתיאור בריאת העולם מוזכרת גם הנשמה – "וייצר ה' אלוקים את האדם... ויפח באפיו נשמת חיים" (שם, ז). על פי חלק מהפרשנים מדובר ביכולת הנשימה, אך לפי אחרים מדובר בנשמה עצמה. מיקומם של שני המושגים בתיאור בריאת העולם מלמד אותנו ששני הכינויים – "איש" ו"נשמה" – הם מושגים אוניברסליים שמתייחסים לכלל האנושות ולא רק לעם ישראל. כלומר, ספר תהילים, בפתיחתו ובחתימתו, מייעד את עצמו לכלל האנושות, לכל מי שמעוניין להתפלל. במזמור א' הוא עוסק במתפלל ובמזמור ק"נ בתפילה עצמה. מזמור א' מגדיר מי הוא המתפלל הראוי ומנחה אותו כיצד לנהוג כדי להיות ראוי להתפלל בו. מזמור ק"נ מסביר היכן להלל את ה', על מה להלל ובאילו כלים. ביחד פונים שניהם אל המתפלל האוניברסלי ומייעדים לו את ספר תהילים כולו.
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך