אוּר בירושלים

תופעת שימושו של המקרא בשמות אנשים ומקומות בצורה מדרשית - מדרש שמות - היא תופעה מוכרת וידועה. לדוגמה: "אל נא ישים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו" (שמואל א כ"ה, כה) וכן: "... כי הגלגל גלֹה יגלה ובית אל יהיה לאון" (עמוס ד', ה).

לעניות דעתי גם בספר ישעיה, בפרק ל"א, נמצא מדרשֵ שם, שתוכנו מפתיעַ למדי. הנבואה בפרק זה מסתיימת במלים: "נאום ה' אשר אוּר לו בציון ותנור לו בירושלםִ" (ט). נבואה זו היא חלק ממסכת שלמה של פרקי מאורעות ונבואות בספרי מלכים, דברי הימים וישעיה, העוסקים במסע סנחריב אל יהודה בכלל ואל ירושלים בפרט. בכתובת סנחריב, המתארת מסע זה, מופיעה ירושלים בשם אורסלמו (Ur-sa-lim-mu) הקידומת "אור" בלשון האכדית פרושה "עיר". ישעיה הנביא יודע שזה שמה של העיר בפי האשורים, ובסיום נבואה זו הוא הולך בדרך מדרש השמות, ודורש את שמה האשורי של ירושלים. הנביא פונה אל מלך אשור ואומר לו: אתה סבור שזו סתם עיר ככל הערים, אבל דע לך! העיר הזו איננה סתם עיר. האור הזו, במובן 'עיר', תתגלה לך כ"אור", במובן 'אש', אשו של ה', אשר יהיה לירושלים חומת אש סביב ולכבוד יהיה בתוכה (על-פי זכריה ב', ט).

מתוך כתב העת "מגדים", גליון כ עמ' 109