לכל החגים ישנו תאריך מוגדר מלבד חג השבועות שמגיעים אליו בספירה. אי־אפשר לעבור מפסח, בו נגאלנו על ידי ה', לשבועות, הוא חג מתן תורתנו, ללא השתדלות אנושית מתאימה, השתדלות שביטויה הוא הספירה.
פרק שלם מוקדש לחגי ישראל, הלוא הם שלושת הרגלים ועימם ראש השנה ויום הכיפורים. בדרך כלל יש לכל חג תאריך נקוב וקבוע בחודש. למשל, הראשון בתשרי הוא ראש השנה, העשירי בתשרי הוא יום הכיפורים וכך הלאה לגבי פסח וסוכות. שונה המצב בתכלית כשעוסקים בחג השבועות. לחג הזה אין תאריך: אנו נדרשים להגיע אליו באמצעות ספירה. מדוע לכל חג יש תאריך ואילו אל חג השבועות צריך להגיע בדרך של ספירה?
המושג "ספירה לאחור" מוכר לנו ממקומות רבים בחיינו: הילדים סופרים את הימים שנותרו עד תחילת החופש הגדול; החייל סופר את הימים עד לשחרורו; ובשעת שיגור חללית מתקיימת ספירה גורלית עד לרגע השיגור.
אמנם יש להבחין בין סוגי הספירות. יש ספירה שבה אינך צריך לעשות כמעט דבר, והזמן עושה את שלו; אתה רק מביט בשעמום ותוהה מתי יקרה הדבר שאמור לקרות. אולם יש ספירה המבקשת לומר כי אנו עומדים לפני התרחשות חשובה, אבל היא לא תתרחש מעצמה: אנו צריכים להתכונן אליה. כזו היא הספירה לקראת שיגורה של חללית, וכמוה הספירה לקראת פעולה צבאית הולכת וקרבה.
חג הפסח נבנה על מעשי האלוקים, נסיו ומופתיו. אולם אלו לא יצליחו לבוא במקום רוחו של האדם שיצטרך לבנות בעצמו את עולמו. אם הוא חפץ לקבל תורה, אם הוא חפץ לבנות קומה רוחנית, הוא חייב לספור בעצמו. הוא חייב להשתדל ולהתאמץ ורק אז יוכל להגיע לשלמות אנושית כלשהי. אי־אפשר לעבור מפסח לשבועות, הוא חג מתן תורתנו, ללא השתדלות אנושית מתאימה, השתדלות שביטויה הוא הספירה.
הימים הללו הם ימי שיר והלל לצורך של האדם להתאמץ כדי להוסיף קומה לעולמו. אולם בחלוף הימים השתבשו כמה דברים בעם היהודי. חכמינו מספרים כי כל תלמידי רבי עקיבא מתו בימים אלו, ימי הספירה, כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. נוהג זה של פגיעה בכבוד הזולת אינו אירוע חד־פעמי אלא מגמה שיכולה להיות מתמשכת; דווקא בימים האלה, שבהם אנו צריכים להתאמץ להעלות את רוחו של האדם, דווקא אז כאשר בני־אדם מעליבים זה את זה רוח האדם מושפלת עד לעפר. או אז הופכים ימי הספירה המשמחים לימים עצובים.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשה בקטנה' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר