מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. לפי הרבה פרשנים וחוקרים מזמור זה ומזמור מ"ג הם ביסודם מזמור אחד, לאור הפזמון החוזר "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו" (ו; יב; מ"ג, ה - בשינויים קלים). המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח" (א).
געגועיו של המשורר לבית ה' (ב-ו)
המשורר מתאר את געגועיו לבית ה' "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים. צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים" (ב-ג). בשלב הזה של המזמור עוד לא ברור מדוע המשורר מנוע מלבוא לבית ה', אך הוא מדגיש את געגועיו על ידי העלאת הזיכרון מעלייה לבית ה': "אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג" (ה). הפסקה חותמת בפזמון החוזר שבמזמור: "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו" (ו).
תלונה (ז-יב)
בשלב זה כבר ברור יותר מדוע המשורר לא יכול להגיע לבית ה' "אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכׇּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר. תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כׇּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ" (ז-ח). לפי זה המשורר נמצא בצפון, באזור הירדן והרי החרמון. ייתכן שהמשורר גלה לשם, או נמצא שם מסיבה אחרת. המשורר מוסיף לתאר את לחץ האויבים "בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאׇמְרָם אֵלַי כׇּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ" (יא) וחותם את הפסקה בפזמון החוזר: "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי" (יב).
כתיבה: נתנאל שפיגל