גם מנהיג הדור חייב למנוע מן הביורוקרטיה מלהשתלט ולחסום אותו: אוזנו של המנהיג חייבת להיות קשובה, ודלתו פתוחה, כדי לאפשר ליחיד הסובל את הגישה הישירה אליו ואל האלוקים.

 

תחילתו של המפגש בין משה וחותנו מתנהלת על מי מנוחות ובהפגנת חיבה הדדית אולם נראה שהמתח מתעורר "ממחרת" (יג): משה יושב לשפוט את העם, ויתרו אשר רואה את העומס המוטל על שכמו של משה, מציע לו להקים מערכת שיפוט מדורגת - משרי אלפים ועד שרי עשרות כדי להקל מעליו את משא העם. התורה מעידה, אמנם, שמשה קיבל את דברי יתרו, אולם נראה שלמרות שהצעת יתרו נתקבלה, היא לא היתה לגמרי לרוחו של משה: הצעתו של יתרו אולי היתה מצוינת מבחינה מנהלית, אך לא התאימה לתפיסתו של משה את תפקידו כרועה העדה. בהצעתו, יתרו מבטל למעשה את ערך תפקידו של משה כשופט כי הוא סבור שזה תפקיד הניתן להעברה לשופטים מקצועיים וממונים. את עיקר תפקידו של משה רואה יתרו בעמידה מול האלוקים - הבאת הדברים אל האלוקים, והודעת התורה לעם.

ההבדל בין משה ויתרו גדול מאוד: יתרו רואה את תפקידו של משה כתפקיד של נביא ומנהיג אשר שומע את דבר האלוקים, נואם ומלמד בפני כל העם ונדרש להכרעות בדברים הגדולים: "כל הדבר הגדול יביאו אליך" (כב). לעומתו, משה רואה את תפקידו בעמידה בפני האדם היחיד הבא לדרוש אלוקים. משה סבור שתפקידו הוא להפגיש את האדם מישראל עם האלוקים באופן הקרוב והישיר ביותר האפשרי מתוך תפיסה שהפיכת דבר האלוקים להודעות ולאזהרות תיצור מערכת חוצצת בין האדם הפשוט ובין אנשי המעלה ותגרום בהכרח לירידה ברמת גילוי האלוקים במחנה ישראל.

בדבר אחד חלק משה על יתרו ולא קיבל דעתו. יתרו הציע: "והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך" (כב). ואילו משה קבע ש: "את הדבר הקשה יביאון אל משה" (כו). משה קובע שאין גדול וקטן במשפט. יש דבר קשה - שהדיין לא יודע להכריע בו, והוא צריך לעבור לגדול ממנו, ויש דין פשוט, שבו יכולים לעסוק גם בערכאות הנמוכות.

מה ניתן לעשות כדי לפשר בין הדרישה הארגונית של יתרו לבין הדרישה הרוחנית של משה? ראשית, הלקח המוסרי מדברי משה הוא שחובה מוטלת על כל הדיינים שלא להבדיל בין דין גדול לבין דין קטן ובין שאלת חכם לבין שאלת קטן שבתלמידים. שנית, עליהם לדעת לזהות דין קשה ושאלה קשה כאשר הללו באים לפניהם, ואז להיות אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, להודות על האמת ולומר "לא ידעתי". גם מנהיג הדור חייב למנוע מן הביורוקרטיה מלהשתלט ולחסום אותו: אוזנו של המנהיג חייבת להיות קשובה, ודלתו פתוחה, כדי לאפשר ליחיד הסובל את הגישה הישירה אליו ואל האלוקים.

 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר