בדיבורה החסכני והמדוייק מלמדת אותנו רבקה על הערך של מיעוט בדיבור לצד עשיה מרובה מתוך החלטיות, מעשיות ונחישות. עלינו להציב את דמות המופת שלה לנגד עינינו בכל עת, כדי לאזן, ולו במעט, את המסר ההפוך המפעם בעולמנו.
המשפט הקצר ביותר בתנ"ך ואחד המרשימים שבו, נמצא בפרקנו. אחרי נאום בן למעלה ממאתיים מילה שנשא עבד אברהם לפני לבן ובתואל, ואחרי דיאלוג בן חמישה פסוקים שבא אחריו, קוראים לנערה ושואלים את פיה: "ותאמר: אֵלֵךְ" (פס' נח).
המשפט הקצר הזה, בן מילה אחת, מבטא את ההחלטיות, המעשיות והנחישות של רבקה אמנו. הוא גם מעיד על התאמתה לבית אברהם, בית שראשיתו ב"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (י"ב, א), ושיאו ב"לך לך אל ארץ המוריה" (כ"ב, ב).
תכונות אלה של רבקה ניכרו כבר על הבאר, בתשובותיה הקצרות והנחרצות לבקשות העבד: "שתה אֲדֹנִי" (יח), "גם לגמליך אשאב עד אם כלו לִשְׁתֹּת" (יט), "גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון" (כה). מעבר להתפעלות ממידת החסד שלה, נדיבותה וחריצותה, מרשימה ההחלטיות המובעת בדיבור החסכני והמדויק. אותן תכונות יופיעו בהמשך כאשר תנחה את יעקב כיצד להקדים את עשו, לרמות את אביו, ולהשיג את הברכות.
ערך השתיקה בפני עצמו, נשגב מאד. מעלה יתירה היא כאשר בצד מיעוט הדיבור קיימת עשיה מרובה. "שמאי אומר: אמור מעט ועשה הרבה - שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה אבל רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים". (אבות א טו, אדר"נ יג). אצל רבקה נוספה על אלו גם המעלה של ההחלטיות והנחישות בעשיה, כמידתו של הקב"ה: אומר ועושה, גוזר ומקיים.
אנו חיים בעידן המצוי בקוטב הנגדי לדרכה של רבקה. תקשורת ההמונים, הרשתות החברתיות, היצירה האמנותית, ההדרכה הפסיכולוגית ותרפיות שונות, מעודדות את ריבוי השיחה והלהג, בעל פה ובכתב, עד אין קץ. כמה סמליות יש בכך שהמקצועות שנקראו עד לא מכבר "מדעי הרוח" או "הומניים", מכונים כיום: "רבי מלל". יש להודות שגם מערכת החינוך שותפה לטיפוחה של התרבות הזאת. המעבר מהוראה פרונטלית והקשבה פסיבית של התלמידים לעידוד הדיון, השיח, הלמידה בקבוצות ובחבורה, הכתיבה והיצירה, מקדם את הדברנות ומתגמל אותה. עם כל התועלות שנמנו, בצדק, בפדגוגיה החדשה, אי אפשר להתעלם מכך שהיא עלולה לתרום לא רק לטיפוח שיח איכותי אלא גם לפטפטת דלילה.
ערכים כמו מעשיות, החלטיות ונחישות, מאותגרים כיום על ידי השיח הסבלני והסובלני, המהורהר והמתלבט, המקדש את הספק והמחלוקת וירא מן הוודאי והמוחלט.
חייבים למצוא דרך לשכך את מהומת הדַּבֶּרֶת. ללמד שיש ערך לשתיקה. לכבד את זכותו של תלמיד בכיתה או חבר במעגל שיח ובסדנה לבחור שלא להגיב. לתרגל צמצום ודיוק בהבעה בכתב ובעל פה. כל זאת, מבלי לסתום פיות ובלא לדכא את חופש הביטוי והיצירה.
לצד החינוך ל"אמור מעט", צריך לתת את הדעת גם על ה"עשה הרבה", כיצד לטפח יכולת עשיה נמרצת, מבלי לוותר על הערכים החיוביים שיש במתינות, בישוב הדעת, בחשיבה המורכבת.
לא נוכל, להטות את כף המאזניים עד הקוטב של רבקה אמנו, אבל עלינו להציב את דמות המופת שלה לנגד עינינו בכל עת, כדי לאזן, ולו במעט, את המסר ההפוך המפעם בעולמנו.