מדוע מסרב מרדכי להשתחוות להמן? ומה משמעות סירובו ביחס לדור בו הוא חי?
"וְכָל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן... וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה" (ב).
המדרש קושר בין מרדכי והמן ליעקב ועשו, ושואל מדוע נמנע מרדכי מלהשתחוות להמן, הרי כשחזר יעקב אביו מארם לישראל גילה כבוד כלפי עשו, הכין לו מנחה מכובדת והשתחווה לפניו שבע פעמים?
על פי המדרש, מרדכי מסביר שבעניין זה הוא אינו מזדהה עם יעקב אלא דווקא עם בנימין, אבי שבטו, שעוד לא נולד אז ולכן גם לא השתחווה לעשו.
ממדרש זה עולה כי המאבק בין מרדכי להמן לא היה מאבק אישי וגם לא מאבק דתי, אלא מאבק לאומי. מרדכי לא מוכן לחזור על הטעות של יעקב ולהתרפס לפני גוי. הוא רואה בעצמו נציג של העם היהודי העומד מול המן, זרעו של עשו ושל עמלק, והאפשרות שנציג העם היהודי ישתחווה לפני זרע עשו אינה מתקבלת על דעתו.
מסירות הנפש של מרדכי על הגאווה הלאומית היהודית מהווה את תחילת התיקון לחטא של דורו. הדור בו חיים מרדכי ואסתר הוא דור שמאבד לאיטו את זהותו היהודית. זה הדור שלא עלה ארצה בהזדמנות שנוצרה עבורו בעקבות הצהרת כורש, אותו דור שבתחילת המגילה משתתף במשתה אחשוורוש וסוגד לו ולמלכותו יחד עם שאר אומות העולם. דווקא בדור הזה יש חשיבות עליונה לחיזוק הגאווה הלאומית ולשמירה על הכבוד היהודי, ומרדכי בסירובו להשתחוות מתחיל בתהליך זה ומביא לתיקון ראשוני.
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור באתר קש"ת של ישיבת הר עציון