ישראל בשמחה והגויים ביראה

"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהילים ק', ב)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח סימן יט 

אמר הקדוש ברוך הוא: בעולם הזה על ידי יצר הרע חלקו בריותי ונחלקו לשבעים לשון, אבל לעולם הבא משוין כולן כתף אחד לקרוא בשמי ועובדין אותי שנאמר: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג', ט).

ויבטל שעבוד הגויים מישראל ויהיו עובדים אותו בשמחה שנאמר: "עבדו את ה' בשמחה" (תהלים ק', ב). אבל הגויים יהיו עובדין אותו ברעדה.

כגון אדם שבנו משרת לפניו משרת בשמחה, אומר אם אקלקל מעט לפני אבי אינו יכעוס עלי שהוא אוהב אותי לכך עובד בשמחה, אבל העבד הנכרי משרת ביראה אומר אם אקלקל לפניו כועס עלי לכך עובדו ביראה. 

כך הגויים מה כתיב עליהם? "למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק" (תהלים ב', א) כל המזמור מדבר על הגויים, מה כתיב בסוף המזמור? "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה נשקו בר" (שם, יא-יב). אמר להם דוד: הזהרו בעצמיכם, לא תסלפו הדרך "פן יאנף ותאבדו דרך" (שם), כלומר בדבר מועט הוא כועס עליכם.

אבל על ישראל מה כתיב? "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" (תהלים ק', ב) ואותו המזמור על ישראל נאמר שהרי יסדו דוד על התודה כדכתיב "מזמור לתודה" (א). 

מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)