מי מפחד מאבימלך

כשהתבררה סופית החלטתו הנחרצת של שאול להרוג את דוד, הוא ברח אל אכיש מלך גת לחפש מקלט. עבדי אכיש זיהו אותו כמי שנלחם בהם והרג בהם, גם כנער וגם כ"שר אלף" (=מג"ד/מח"ט), ודוד התיירא מאד אך ניצל "בשנותו" "אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם ויתו [וַיְתָיו] עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ", עד שאכיש אמר "חסר משגעים אני"? ודוד נמלט משם לעמק האלה "אל מערת עדלם" (שמואל א כא, יא - כב, ב). בכותרת מזמורנו מקופל מדרש מרתק הקושר את דוד ליצחק אבינו, שגורש על ידי אבימלך מלך גרר: "לך מעמנו, כי עצמת ממנו מאד" (בראשית כו, טז). אבל במזמורנו יש רק רמזים מועטים לסיפור הזה, כמו "חנה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם", ורוב הפסוקים מתפרשים בקלות על נושאים כלליים. לכן, סבורים חוקרי תהלים שאין קשר בין הכותרות למזמורים, אלא שבמזמור ג הוכחנו את ההפך.

הפתרון הפשוט נמצא במזמור הבא (לה), שמשקף במדויק את הקרבות מול הרודפים ואת מצוקת הנרדף מפני שונאיו. רק הכותרת ("לדוד") הפריעה למתבוננים לזהות את צמד המזמורים – מזמור לד הוא תפילה שירית, מסודרת בא-ב, בחילופי קולות דרמתיים בין פנייה אישית, לבין אמירה כללית. תפילה זו כולה היא הקדמה למזמור "לדוד" (לה) הלכוד בין אויביו [הפלשתים], לבין שונאיו [שאול ואנשיו].

באדיבות אתר 929