תובנות על מכות מצרים

וְנָתַתִּי אֶת בְּשָׂרְךָ עַל הֶהָרִים וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ:  וְהִשְׁקֵיתִי אֶרֶץ צָפָתְךָ מִדָּמְךָ אֶל הֶהָרִים וַאֲפִקִים יִמָּלְאוּן מִמֶּךָּ: (ל"ב, ה-ו)

בסדרת הנבואות על מצרים – המעבר מפרק ל"א לפרקנו, פרק ל"ב, הוא גם מעבר מנבואות יחזקאל שלפני החורבן אל הנבואות שאחרי חורבן ירושלים. זעקת הנקמה של הנביא כלפי מצרים ממשיכה גם בנבואה זו. הנבואה מזכירה כמה ממכות מצרים, ואת התחדשותן העתידה. נזכרות מכות דם חושך וכנראה גם כנים ("ומלאתי הגאיות רמותך", פסוק ה), וכמובן מכת בכורות בהכרעת גיבורי מצרים. בשורותינו הקצרות נעסוק במכת דם.

וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר  בַּיְאֹר לְדָם (שמות ז'):

התורה סתמה לא פירשה איך הפכו המים לדם. האם נסתפק במילים 'ה' עשה נס'? ההיה הנס ריאקציה כימית במים ותו לא?

אפשר שמה שסתמה התורה התפרש בנביא. אהרון הכה במטהו את היאור, אך עוצמת המכה הייתה מכוח ידו החזקה וזרועו הנטויה של משלחו, הקב"ה. ההדף האדיר של המכה והתהודה שגרם במי היאור ביקעו את תניני היאור שהיו אלי מצרים, והיאור נמלא בדמם כמו בנבואתנו, שדם התנין ממלא את כל מאגרי המים. כך נפרע ה' בראש ובראשוני מאלוהי מצרים, ורק אחר כך מן המצרים עצמם. מכת חושך המתוארת בנבואתנו היא מכה באלוהי מצרים. אל השמש והתנין היו ראשי אלוהי מצרים, הראשון – אל הטוב, והשני- אל הרע.

משמעות נוספת לכך שמכת דם הייתה הריגת התנין המצרי ואחיו: ניתן לשער שה'היגיון' שהוסבר מאחורי הגזירה האכזרית להשליך את ילדי ישראל ליאור היה צו של התנין האל לקבל את ילדי היהודים למאכל. אכן ניתן להניח, שילדי ישראל שהושלכו ליאור נטרפו חיים בידי התנינים. מות התנינים במכת הדם היה נקמת הקב"ה בהם על דם הילד היהודי הקטן.