סכנת החיים המתמדת לו ולאנשיו מידי שאול, הכריעה את הכף אצל דוד, והוא "עורק" לגת הפלשתית. אבל גם שם הוא נשאר פטריוט יהודי.
בין לוחמי דור הפלמ"ח היו מעריצי גדעון ומעריצי שאול ומעריצי דוד, אבל היו שלא יכלו לסלוח לדוד על חציית הקווים לפלשת. ואכן, דוד עצמו הגדיר אותה כעבודת אלילים* - "כי גֵרשוּני היום מֵהִסְתַפֵּחַ בנחלת ה', לֵאמֹר: לֵך עֲבֹד אלהים אחרים" (כ"ו, יט) (ראו פירוש רש"י). ניסיון קודם כמעט נגמר באסון, ודוד נמלט בתור 'משוגע' (כ"א, יא-טז). גד הנביא התערב נגד הניסיון למצוא מקלט במואב, והורה לדוד לשוב אל ארץ יהודה (כ"ב, ה).
מה שהכריע את הכף אצל דוד הייתה סכנת חיים מתמדת לו ול-600 אנשיו בחוסר אונים גמור, תוך מאמץ מתמיד למנוע מאנשיו כל פגיעה בשאול, כשהוא נופל בידיהם. אי אפשר היה להמשיך כך.
הפטריוטיות היהודית של דוד הביאה אותו למבצע תרמית מרחיק לכת מול אכיש המנותק. המשך המלחמה העיקשת נגד שבטי השוסים (=הטרוריסטים) העמלקים והקרובים להם (מלחמה ששאול עצר ב"עיר עמלק", ט"ו, ה), תוך הטעיית אכיש כאילו הם נלחמים נגד יהודה. המקום המתאים לכך היה צקלג.
לדעתי, יש לזהות את צקלג בתל בית מירסים (תל מרשים בדרום-מזרח לכיש, שנותר ללא זיהוי) הצמוד להרי חברון (ולא בתל חליף). במיקומה המיוחד, אכיש ראה בצקלג בסיס לשליטה שלו בגבול יהודה, ודוד יצר בה שליטה יהודית בגבול פלשת, ובכך קבע עובדה לדורות הבאים (כ"ז, ו).
_________________________________
*חז"ל (תוספתא עבודה זרה, פרק ד, ה-ו) למדו מדברי דוד, שכל מי שבוחר לחיות בחוץ לארץ, "כאילו עובד אלוהים אחרים", מפני שהוא נתון לשליטה של תרבות נכרית, ובניו עלולים להתחתן שם עם בנות הארץ; גת פלשתים נמצאת בארץ ישראל, אבל להיות עבד לאכיש, פירושו להיות כפוף לאליליו, כמו 'חוץ לארץ'.
באדיבות אתר 929