רבים וטובים אוכלים לשובע סעודות בשר ודגים, ומתחמקים מברכת המזון של תורה בטענה: 'לא אכלנו לחם'. ברכת המזון היא לא רק ברכה על המזון אלא על יציאת מצרים ועל הארץ הטובה.
מקשיי המלחמה וסכנותיה עוברת התורה בבת אחת אל סכנות השפע וההצלחה בארץ הטובה, "אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם" (ז), ארץ שבעת המינים, ארץ מחצבים. במהרה אנו עלולים לשכוח את דרך התלאות של יציאת מצרים, עם אכילת "מָן בַּמִּדְבָּר..." (טז), ולשקוע בגאווה של עושר והצלחה – "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָֹה לִי אֶת הַחַיִל (=העושר) הַזֶּה" (יז).
תשובת התורה לסכנה זו היא 'ברכת המזון', הברכה היחידה שהתורה מחייבת בפירוש – "אָכַלְתָּ וְשָֹבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (י), וחשוב להדגיש, שאין זו רק ברכה על המזון, אלא על יציאת מצרים, ועל הארץ הטובה, כלומר, בלי ברכת "נוֹדֶה" אין יוצאים ידי חובה כלל.
אנחנו נמצאים כיום בדיוק במצב הזה – עדיין אנו נלחמים נגד העמים הצוררים אותנו מסביב ובתוכנו, אבל רובנו כבר יושבים בבתים טובים, אוכלים לשובע מגידולי ארצנו, ולמחצבי ים המלח כבר נוספים מחצבי הגז בים הגדול.
והנה, רבים וטובים אוכלים לשובע סעודות בשר ודגים, ומתחמקים מברכת המזון של תורה בטענה: 'לא אכלנו לחם'.
אני פוגש גם תלמידי חכמים, שמברכים ברכת המזון רק בשבת. אני מצטט להם את לשון הרמב"ם (הלכות ברכות, פרק א, א) – "מִצוַת עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון... ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע ..." (ולא כתב 'פת', אלא 'מזון') – לפחות תוסיפו ברכת 'נוֹדֶה' (בלי חתימה) אחרי 'בורא נפשות רבות'.
העניים אוכלים לחם, וזוכרים את המצוקה יום יום, העשירים אוכלים בשר לשובע ושוכחים, ואחר כך מנהלים דיונים מלומדים על המצוקה החברתית. אוי לַבושה!
באדיבות אתר 929