הטבילה במים היא אחת מחובותיו של האדם שנטמא, מלבד זאת ישנם מקרים בהם עליו להביא גם קורבן. הטבילה שייכת ליסוד הטהרה, והקורבן מהווה כפרה. מה בין טהרה לכפרה?
חז"ל והמפרשים עמדו על קיומה של הקְבלה בין מערכת הטומאה והטהרה, לבין מערכת החטא, העונש והתשובה. יסוד הדברים בלשון הנביאים, המשתמשים במונחי הטומאה כדי לבטא חטא, ובמונחי הטהרה כדי לבטא תשובה ותיקון. חכמים הוסיפו וקישרו בין הטומאות הגופניות והחומריות לבין עברות וחטאים מוגדרים.
יש עניינים שבהם הקשר בין הטומאה הגופנית למעשה העבֵרה הוא קשר ישיר, כגון טומאת צרעת שהיא עונש על חטא לשון הרע. לפיכך, הטיפול במצורע כולל גם את בידודו החברתי, וטהרתו כרוכה בכך שלמד את הלקח ועשה תשובה. יש עניינים, שבהם הקשר נסתר, כגון טומאת הנידה והיולדת: טומאה זו אינה עונש על חטא מסוים של האישה, אלא קשורה לחטאם של אדם הראשון וחוה אשתו: "הרבה ארבה עצבונך והרונך". זה הוא חלק מן הקלקול שנגרם בעקבות החטא, והוא מצריך מיתוק ותיקון של טהרה לדורי־דורות. ישנם תחומים שבהם קשה להצביע על חטא, אבל גם אם הטומאה הכרוכה בהם אינה תוצר של חטא מסוים, הריהי רומזת למכלול פגמי הנפש.
אף־על־פי שתהליכי הטהרה מסוגי הטומאה השונים, שונים זה מזה בפרטיהם, ניתן להכליל ולומר שבכל הטומאות קיים יסוד קבוע — הטבילה במים. בטומאות החמורות נוספת גם חובת הבאת קורבן. הטבילה שייכת ליסוד הטהרה, והקורבן מהווה כפרה: "וכִפר עליו הכהן... מזוֹבוֹ" (ט"ו, טו).
הרי"ד סולובייצ'יק, בספרו 'על התשובה', רואה את ההבדל בין שני השלבים הללו — טהרה וכפרה — כהבדל בין שני סוגים של תשובה. את דבריו אפשר לפרש בקצרה כך: כפרה, עניינה תיקון החטא והעוול שנעשה. מה ששברת — תתקן, או תשלם. טהרה, עניינה סילוק גורם החטא מנפש האדם. נפשו של האדם מתנקה משורש החטא, ולכן יש יסוד לקוות ששוב לא תארע תקלה כזו על ידו.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר