מטרת היציאה ממצרים לא הייתה חופש אישי לעשות כל מה שהנפש חפצה, אלא כניסה לעול מלכות שמים. היציאה מתחת יד פרעה אפשרה לישראל להיות עבדיו של האלוקים.

המילה "חופש" כניגוד לעבדות, מופיעה לראשונה בתורה בפרשת משפטים: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חִנם" (כ"א, ב). באופן מפתיע מילה זו אינה כתובה אף לא פעם אחת בפרשיות יציאת מצרים שבתורה. גם המילה "חירות" אינה מצוינת בפרשיות אלה, ואין היא מצויה כלל בלשון המקרא. התורה אינה מדברת על יציאה מעבדות לחירות, אלא על "יציאת מצרים".

לעומת זאת, בלשון חכמים במשנה ובהלכה, בסדרי התפילה ובהגדה של פסח המילה "חירות" שכיחה עד מאוד. גם במובן של יציאת עבד לחופשי. היא נמצאת בדיני עבדים בכלל, ובנוגע ליציאת מצרים בפרט: "ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם". דווקא מציאותו של הרעיון בדברי חכמים מבליטה עוד יותר את היעדרותה של המילה מלשון המקרא.

על רקע היעדרותן של המילים "חופש" ו"חירות" מפרשיות יציאת מצרים, בולטת עוד יותר נוכחותה של המילה "עבדות" בהן. המעיין בפרשת בא ימצא ששורש זה חוזר בה פעמים רבות מאוד.

מושג העבדות מופיע לא רק בהקשר של עבדות מצרים, אלא גם בהקשר של מה שיעשו בני ישראל לאחר יציאתם ממצרים: דרישת ה' מפרעה אינה לשחרר את עם ישראל לחופשי, אלא: "שלח את עמי ויעבדוני" (ז', טז; ט', א; י', ג).

אחד הבנים, זה שזוהה במדרש כבן הרשע, שואל את אבותיו יוצאי מצרים: "מה העבודה הזאת לכם" (י"ב, כו). רשעותו של הבן נובעת מן הביטוי "לכם", לפי שהוציא את עצמו מן הכלל. אולם המושג "עבודה" שבשאלתו אינו נתפס כביקורת על מעשי אבותיו. הם אכן עובדים את עבודת קורבן הפסח ואת עבודת השם.

נמצאנו אומרים שעל־פי פשוטו של מקרא בני ישראל לא יצאו מעבדות לחירות. הם יצאו מבית עבדים, ממצרים, לעבוד את ה' אלוקיהם. הם עברו מעבודה אחת לעבודה אחרת: מעבודה לפרעה ולמצרים, לעבודה את אלוקי ישראל. בפנייתו של משה לפרעה משה לא ביקש מפרעה לצאת לחירות גמורה, אלא רק רשות לצאת לעבוד את ה' במדבר. משה לא שיקר ולא הציג תמונה מטעה. העובדה שהתורה כלל לא השתמשה במושג "חופש" לתיאור היציאה מעבדות מצרים, מבהירה שמטרת היציאה ממצרים לא הייתה "שחרור מממסד" וחופש אישי לעשות כל מה שהנפש חפצה, אלא כניסה לעול מלכות שמים. היציאה מתחת יד פרעה אִפשרה לישראל להיות עבדיו של האלוקים.

עתה מובן האות שנתן הקדוש ברוך הוא למשה עת שלח אותו לגאול את העם: "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" (ג', יב). ההכרה שהיציאה ממצרים מוליכה לקבלת עול מלכות שמים במעמד הר סיני, היא הבנה נכונה של ערכה ותפקידה של יציאה זו. רק מי שמבין שהיציאה משעבוד אינה אלא פתיחת האפשרות לעבוד את האלוקים, מבין את המשמעות האמיתית של יציאת מצרים.
 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר