כבר במכה השניה פרעה נכנס ללחץ ומבקש ממשה להסיר את הצפרדעים מביתו. החרדה של פרעה, הנובעת מחוסר בטחון, מביאה אותו במקרים רבים להתנהגות לא שקולה, ואף אלימה. מנהיג בעל בטחון איננו זקוק להפעלת כח.
איזו אישיות ואיזה דגם של שלטון מייצגים הפרעונים? תכונה אחת, המבוארת בתורה ומודגשת מאוד במדרש, היא החרדה: "ויהי בבוקר ותִפָּעם רוחו" (בראשית מ"א, ח). החרדה מפני החלומות גורמת לפרעה להזעיק את החרטומים, ויוצרת מתח רב בין עבדיו, עד אשר נזכר שר המשקים ביוסף שאותו שכח מזה שנתיים. הפחד מפני בני ישראל: "פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו" (שמות א', י), הוא המניע לכל התנכלויותיו של פרעה לבני ישראל.
החרדה מפני סכנה וכישלון מביאה להתנהגות תוקפנית ונחרצת, לא בהכרח סבירה: שריו ועבדיו של פרעה מהלכים על בהונות, שהרי בכל עת הוא עשוי לקצוף עליהם ולהסיר את ראשם מעליהם. סופו הרע של שר האופים לעומת מינויו המפתיע של יוסף למשנה־למלך, הכבדת העול על בני ישראל, גירוש משה מפני פרעה כנגד הגירוש הפתאומי באמצע הלילה, כל אלה מעידים על מלך שהתנהגותו אינה מתוכננת ושקולה, אלא תוצר של החלטות פתאומיות לנוכח בעיות דחופות שעולות, בעיות שלמלך אין תוכנית מסודרת לפתרונן.
הדאגה של פרעה לעצמו, היא שורש החרדות והיא שורש ההתנהגות הקפריזית. פרעה של יוסף אינו מתעניין באמת בהצלת מצרים מן הרעב, אלא בהצלת כיסאו. הדבר הזה נאמר במפורש כאשר הציע יוסף פתרון לבעיית הרעב. פרעה היה מוכן למסור את כל ארץ מצרים בידיו: "אתה תהיה על ביתי ועל־פיך ישק כל עמי", אבל על הכיסא אין הוא מוותר: "רק הכסא אגדל ממך" (בראשית מ"א, מ).
לפנינו סתירה מגוחכת: מלך אדיר עוצמה, שמפגין בכל מעשיו כוח בלתי מוגבל, מטיל אימה על כל סביבותיו ורותם את היחידים ואת האומה למפעלים רבי רושם — אינו אלא אדם המרוכז בעצמו, חרד לכיסאו ולכבודו, הדואג כל ימיו להנצחת עצמו. דווקא מפני שהוא מחוסר הכרה אמיתית בערך עצמו, אין הוא מסוגל לגלות יוזמה מקורית לטובת העם שאותו הוא מנהיג.
הרי זה הפרדוקס של השלטון: הפעלת יתר־כוח משקפת חולשה. ביטחון עצמי וודאות פנימית מאפשרים דווקא שלא להסתיר חולשות ולפעול בעדינות.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר