תשובה המשולבת בהפרת צו ה'

על כך שחטאו המעפילים בהעפלתם אין כל ויכוח: משה אומר להם "למה זה אתם עֹברים את פי ה'" (מא), והם אינם שומעים בקולו. אולם לא ניתן להתעלם מדבריהם בראש הפסקה, המביעים חרטה ותשובה: "הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה', כי חטאנו" (מ); "ויתאבלו העם מאד" (לט). כל מרכיביה של תשובת אמת מופיעים לפנינו: חרטה על הנעשה בעבר, וידוי דברים ונכונות לתקן את החטא במעשים הפוכים, המביעים שינוי פנימי גמור שחל בחוטאים. במקרה המסוים הזה מלווה התשובה אף במסירות נפש אמתית - "אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו ה'" (דברים א', מא).
אם אכן תשובה אמתית לפנינו, ניצבים אנו בפני פרדוקס: כיצד מוכנים בעלי תשובה כה נלהבת ועמוקה 'לעבור את פי ה'' ולהמרות את דבריו במעשה התשובה עצמו?!
לדעת הנצי"ב, המעפילים הנלהבים לשוב בתשובה מפרשים את דברי משה כניסיון שנועד לבחון את מידת מסירות נפשם - האם היא תעמוד גם במקום שאין מובטחת להם הגנה א-לוהית. אלא שהם טעו בפרשנות זו... דברי הנצי"ב הללו חריפים ביותר, ומסופקים אנו אם הם מכוונים לפשט.
אין בידנו פתרון לפרדוכס שאנו מתקשים בו. הדבר מצריך בוודאי העמקה פסיכולוגית ודתית כדי להבין את המצב האנושי-דתי המתואר כאן. אולם דבר אחד הוא ודאי: דמותם של המעפילים אינה מתוארת בתורה באופן חד-צדדי כדמות של חוטאים גמורים. אדרבה: בולטת מגמה חיובית של התורה לתארם כבעלי תשובה של אמת. אלא שזו תשובה בלתי-מאוזנת, מלאה רצון טוב ומסירות נפש אמתית עד כדי... המראת פי ה', שאינו חפץ בתשובה זו כפי שהם תפסוה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון