מזמור זה יסודו בתהילה ושבח לה'. למזמור אין כותרת.
הלל לה' (א-ב)
המשורר קורא לנפשו להלל את ה': "הַלְלוּ יָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת ה'" (א) ומזרז עצמו להלל את ה' במשך כל חייו: "אֲהַלְלָה ה' בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי" (ב).
יש לבטוח בה' (ג-ו)
המשורר קורא לא לבטוח בבני האדם "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה" (ג), מכיוון שהאדם לא חי לעד: "תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו" (ד). כקריאה נגדית המשורר מברך את מי שבוטח בה': "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו" (ה), מכיוון שהוא ברא את העולם, והוא "הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם" (ו).
מעשי ה' (ז-י)
המשורר מפרט את מעשי ה' וחסדיו עם החלשים בחברה: "עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים ה' מַתִּיר אֲסוּרִים. ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים ה' זֹקֵף כְּפוּפִים ה' אֹהֵב צַדִּיקִים. ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת" (ז-ט). המזמור נחתם בקריאה שה' ימלוך לעולם בירושלים: "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּ יָהּ" (י).
כתיבה: נתנאל שפיגל