מזמור זה יסודו במזמור תהילה ושבח לה'. המזמור נפתח בכותרת: "תְּהִלָּה לְדָוִד" (א).
גדולת ה' (א-ז)
המזמור נפתח בתיאור גדולתו של ה'. התיאור נפתח בתמונה צרה של המשורר שמרומם את ה': "אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד" (א) וממשיך בפרספקטיבה רחבה - כל הדורות מעידים על גדולתו של ה': "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ" (ד), ועל כן המשורר מבקש לספר בגדולתו: "וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדֻלָּתְךָ אֲסַפְּרֶנָּה" (ו).
מעשי ה' מלאי חסד ורחמים (ח-יז)
פסקה זו מדגימה ומפרטת את הנאמר קודם לכן. המשורר מציין שה' חנון ורחום: "חַנּוּן וְרַחוּם ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדׇל חָסֶד. טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָׂיו" (ח-ט), ועל כן חסידיו של ה' מברכים אותו ומדברים בגדולתו כדי שכל בני האדם ידעו על עוצמתו של ה' ועל מלכותו: "לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ" (יב). לאחר קביעה על מלכותו של ה' שהיא לעד, המשורר חוזר לתאר את מעשיו של ה': "סוֹמֵךְ ה' לְכׇל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים" (יד) וחותם במידת הצדק והחסד של ה': "צַדִּיק ה' בְּכׇל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכׇל מַעֲשָׂיו" (יז).
קרבת ה' לעושי מצוותיו (יח-כא)
המזמור מסתיים בכך שה' קרוב לאלו שקרובים אליו ושומע אותם: "קָרוֹב ה' לְכׇל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם" (יח-יט), ולכן הוא שומר עליהם: "שׁוֹמֵר ה' אֶת כׇּל אֹהֲבָיו וְאֵת כׇּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד" (כ). המזמור נחתם בקריאה שכל אחד יברך ויהלל את ה': "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" (כא).
כתיבה: נתנאל שפיגל