מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה" (א).
פנייה לה' (א-ה)
המשורר זועק ומתחנן לה': "קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק קוֹלִי אֶל ה' אֶתְחַנָּן" (ב), ומתאר את מצבו בעת זעקתו: "אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד" (ג). המשורר מזכיר בקצרה את צרתו: "בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי" (ד) ומדגיש שאין לו מי שיסייע לו: "הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי" (ה).
פנייה נוספת לה' (ו-ח)
בפסקה השנייה מופיעה פנייה נוספת לה': "זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ ה' אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים" (ו). המשורר מבקש מה' שישמע לתפילתו: "הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד" ויציל אותו מפני אויביו: "הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי" (ז). המשורר מצדיק את בקשתו בכך שלאחר ההושעה הוא יודה לה' ברוב עם: "הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי" (ח).
כתיבה: נתנאל שפיגל