תקציר תהילים פרק קל"ט

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר" (א) 

ידיעת ה' את האדם ודרכיו (א-ו)

המשורר מכריז שה' יודע ומכיר את דרכי האדם: "ה' חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע" (א) ולאחר מכן מפרט: "אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק" (ב). הידיעה של ה' באה לידי ביטוי בכך שה' מכיר את הרעיון של האדם, עוד לפני שהוא ביטא אותו בלשונו: "כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ" (ד), ולכן בעיני האדם דעת האל היא נשגבה ובלתי מובנת: "פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ" (ו).

לאדם אין אפשרות לברוח מה' (ז-יב)

המשורר ממשיך לעסוק ביחסי ה' והאדם ומתאר שהוא לא יכול לברוח מהאל: "אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח" (ז) ולאחר מכן מפרט שלכל מקום שיבחר ללכת - "גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (י).

ה' הוא בורא האדם (יג-יח)

המשורר מסביר את העקרון לשתי הפסקות הקודמות: "כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי" (יג) - ה' הוא יוצר האדם. המשורר מודה לה' על הנפלאות שעשה עמו: "אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד" (יד) ומתאר את ה"רֵעים" של ה' (ייתכן שמדובר במעשי או במחשבות ה') כעצומים ורבים.

בקשה: הרשעים והמתפלל (יט-כד)

המשורר עובר לבקשה שבמזמור. הוא מבקש מה' שיקטול את הרשעים: "אִם (=לו) תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי" (יט), שהרי המשורר נלחם ומתקוטט עם הרשעים: "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (כא). המשורר מבקש מה' שיחקור אותו ויגלה שבליבו אין "דֶּרֶךְ עֹצֶב", ועל כן הוא מבקש מה': "וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם" (כד).

כתיבה: נתנאל שפיגל