מזמור זה יסודו במזמור הלל ושבח לה'. למזמור אין כותרת.
קריאה להלל את ה' (א-ג)
המזמור נפתח בקריאה לשומעים להלל את ה': "הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' הַלְלוּ עַבְדֵי ה'. שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב ה' זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים" (א-ג).
מדוע יש להלל את ה'? (ד-ז)
לאחר הקריאה הכללית להלל את ה' באה הסיבה מדוע יש להלל את ה'. הסיבה הראשונה היא בחירת ה' בעם ישראל: "כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ" (ד), והסיבה השנייה היא גדולתו של ה' לעומת אלים אחרים: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' וַאֲדֹנֵינוּ מִכׇּל אֱלֹהִים" (ה), והוא יכול לעשות כל מה שירצה: "כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכׇל תְּהֹמוֹת" (ו).
פירוט הסיבה הראשונה: נפלאות ה' לישראל (ח-יב)
ה' הכה את מצרים והביא עליהם אותות ומופתים: "שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה. שָׁלַח אוֹתֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכׇל עֲבָדָיו" (ח-ט), וכן הכה עמים אחרים עבור עם ישראל: "שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים" (י), ולבסוף אף נתן לישראל נחלה: "וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ" (יב).
פירוט הסיבה השנייה: לעג לאלילים (יג-יח)
שמו של ה' הוא לעד בניגוד לפסלים שנוצרו על ידי בני האדם: "עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם" (טו), כך אמנם יש להם פה, עיניים, אוזניים ואף - אך כל אלה לקישוט בלבד ואין בהם ממש. לכן מי שבוטח באותם אלים ימוט "כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם" (יח)
ברכה לה' (יט-כא)
המזמור נחתם בקריאה לברך את ה': "בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת ה' בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה'. בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת ה' יִרְאֵי ה' בָּרְכוּ אֶת ה'. בָּרוּךְ ה' מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָהּ" (יט-כא)
כתיבה: נתנאל שפיגל