תקציר תהילים פרק קל"ב

מזמור זה יסודו במזמור תפילה. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" (א). 

בקשה (א-ה)

המשורר פונה לה' בקריאה לזכור את דוד ואת הבטחתו לה': "זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי… עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (א-ה)

שלב א' - אפרתה ושדי יער (ו-י)

הפסוק "הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר" (ו) נתון לפרשנויות שונות. ייתכן ש"אפרתה" הכוונה לביתו של דוד בבית לחם (רוב הפרשנים) או לשילה (מלבי"ם), ו"שדי יער" הכוונה לגרן ארונה (ראב"ע, בעל המצודות ומלבי"ם), אולי לקרית יערים (כך בדעת מקרא) ויש מי שפירש את הצירוף ככינוי למקדש (מיוחס לרשב"ם) או כינוי לאזור בנימין (רש"י). על אף ריבוי ההסברים, משמעות הפסוק היא אחת: בית ה' היה במקום מסויים, ששם קראו אנשים "נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו" (ז), ושרו: "קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ. כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ" (ח-ט). הפסקה נחתמת בבקשה "בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ" (י).

שלב ב' - ירושלים (יא-יח)

הפסקה נפתחת בשבועת ה' לדוד: "נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ" (יא), וכל זה בתנאי שבניו ישמרו את דרך ה': "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ" (יב). מיד לאחר השבועה של ה', בא תיאור בחירת ה' בירושלים: "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ. זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" (יג-יד), והבטחה של ה' לברכת העיר, כוהניה ובית דוד: "צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם. וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ. שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי. אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ" (טו-יח).

כתיבה: נתנאל שפיגל