מזמור זה יסודו אולי במזמור חוכמה, אך מכיוון שהמזמור קצר קשה לקבוע את טיבו. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד" (א).
הצהרת המשורר (א-ב)
המשורר מצהיר על ענוותו: "ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי" (א), ולכן הוא שיווה ודומם (השפיל והשקיט) את עצמו, כתינוק שסיים לינוק מאמו ולא מבקש עוד מאומה: "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי" (ב).
קריאה לישראל (ג)
המזמור נחתם בקריאה לישראל לקוות לה': "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (ג).
כתיבה: נתנאל שפיגל