מזמור זה יסודו במזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" (א). 

ישועת ה' מצרות עם ישראל (א-ג)

החלק הראשון של המזמור עוסק בצרות הרבות שפקדו את עם ישראל מימי נעוריו: "רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל" (א). המשורר מדמה את האויבים כחורשים את ישראל במחרשה וגורמים להשפלתם: "עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם" (ג).

בקשה (ד-ח)

הסיבה לכך שישראל הצליחו לעמוד בפני אויביהם היא מידת הצדק של ה': "ה' צַדִּיק קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים" (ד). המשורר ממשיך ומתאר כיצד יִפָּגְעוּ אויבי ישראל, ומתאים את דבריו לדימוי החציר שבחלק הראשון: "יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן. יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ. שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר" (ה-ז). אויבי העם לא יזכו לברכה אצל אלו שעוברים ורואים את "יבולם": "וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת ה' אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ה'" (ח).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל