תקציר תהילים פרק קכ"ד

מזמור זה יסודו במזמור הודיה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד" (א). 

הסכנה (א-ה)

המזמור נפתח באמירה שלולא הסיוע של ה', המצב של ישראל היה רע. המשורר מדמה את הסכנה ככזאת המאיימת לבלוע את העם וכמים שיציפו אותם: "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל… אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ. אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ" (א-ד).

ברכה על הישועה (ו-ח)

המשורר פותח בברכה לה': "בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם" (ו), ומתאר את הינצלות העם כציפור הנמלטת מחיה רעה: "נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ" (ז). המזמור נחתם בהכרה שהעזרה באה מאת ה': "עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (ח).

כתיבה: נתנאל שפיגל