מזמור זה יסודו במזמור הודיה. למזמור אין כותרת.

פתיחה (א-ג)

בפתיחת המזמור המשורר קורא לשומעים להודות לה': "הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר. וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם". 

"ארבעה הצריכים להודות" (ד-לב)

פסקה זו נחלקת לארבעה בתים, שבכל בית מתואר מקרה שבעקבותיו יש להודות לה'. בארבעת הבתים חוזר הפזמון (לא בצורה רציפה): "וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם" (ו; יג; יט; כח) "יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם" (ח; טו; כא; לא). 

המקרה הראשון הוא מי שתעה במדבר: "תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ" (ד), שבעקבות צעקתם לה', ה' הראה להם את דרכם: "וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב" (ז), ועליהם להודות לה' "כִּי הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב" (ט).

המקרה השני הוא האסירים: "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל" (י), שבעקבות זעקתם לה' הוא הושיע אותם: "יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק" (יד), ועליהם להודות לה' "כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ" (טז).

המקרה השלישי הוא החולים: "אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. כׇּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת" (יז-יח), שבקבות צעקתם לה', ה' שלח להם רפואה: "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם" (כ).

המקרה הרביעי והמפורט יותר הוא יורדי הים: "יוֹרְדֵי הַיָּם בׇּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים" (כג) שצעקו לה' בשעה שספינתם נקלעה לסערה: " יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכׇל חׇכְמָתָם תִּתְבַּלָּע" (כז). בעקבות צעקתם ה' השקיט את הסערה: "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם" (כט).

חסדי ה' מתבטאים בתהפוכות (לג-מא)

בפסקה זו מודגש שחסדי ה' נראים בתהפוכות הגלגל החוזר בעולם. כך מקום פורה עשוי להפוך למדבר: "יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר" (לג), או להיפך: "יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם" (לה), ובאותו המקום ה' יכול להושיב רעבים שיהפכו את המקום לפורה במיוחד: "וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב… וַיְבָרְכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט" (לו-לח).

חתימה (מב-מג)

בסיום המזמור המשורר כיצד הצדיקים ישמחו והרשעים ישתקו, ולכן קורא: "מִי חָכָם וְיִשְׁמׇר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'" (מג).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל