מזמור זה משלב תפילה/ קינה אישית ולאומית. למזמור אין כותרת.

פתיחה (א-ג)

המשורר פותח את המזמור בבקשה לשמיעת תפילתו: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אׇזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי". 

מצב המשורר (ד-יב)

בפסקה זו המשורר מתאר את מצבו הגופני העגום: "כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ… דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת" (ד-ז), וכן כיצד האחרים לעגו לו: "כׇּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ" (ט). המשורר מודע לכך שה' הביא עליו את הצרה: "מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי" (יא).

תפילה על ירושלים (יג-כג)

פסקה זו חורגת מהתפילה האישית, ומתרכזת בתפילה לבניין ותקומת ירושלים. בתחילת הפסקה מובא שה' "לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר" (יג) ומיד לאחר מכן באה בקשה לה' "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד" (יד). תיאור הגויים שיראים מה' בא כנימוק והצדקה לבניין ירושלים: "וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה' וְכׇל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ. כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ" (טז-יז), וכן: "לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם ה' וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת ה'" (כב-כג).

חיי האדם (כד-כט)

הפסקה האחרונה ספק חוזרת לנושא הראשון - צרתו של המשורר, ספק מתארת את הנושא האחרון, ומקבילה את חיי ירושלים לחיי האדם. המשורר פונה לה' ומבקש ממנו שלא ימיתיהו בדמי ימיו: "אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ" (כה). לאחר מכן המשורר עומד על הפער בין חיי האל הנצחיים לחיי האדם המוגבלים: "וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ. בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן" (כח-כט).

 

כתיבה: נתנאל שפיגל