מזמור זה יסודו בהימנון לה'. למזמור אין כותרת.
קריאה לשבח את ה' (א-ז)
בפסקה הראשונה מובאת קריאה להלל ולשבח את ה': "לְכוּ נְרַנְּנָה לַה' נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ. נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ" (א-ב), מכיון שה' הוא שולט בעולם: "כִּי אֵל גָּדוֹל ה' וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כׇּל אֱלֹהִים… אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם וְהוּא עָשָׂהוּ וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ" (ג-ה). הקוראים ממשיכים לקרוא להשתחוות ולכרוע לפני ה', והפעם מכיוון שה' הוא אלוהי ישראל: "כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ" (ז). בסוף הפסקה בא משפט שמקשר בין שתי הפסקות: "אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ".
תוכחה (ח-יא)
בפסקה זו באה תוכחה שכתובה בגוף מדבר, בשם ה': "אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר. אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פׇעֳלִי" (ח-ט). במשך ארבעים שנה שישראל היו במדבר הם הכעיסו את ה', ועל כן הוא אמר: "עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי" (י), ולפיכך דור המדבר לא נכנס לארץ: "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי" (יא).
כתיבה: נתנאל שפיגל