מזמור זה יסודו במזמור שבח. המזמור נפתח בכותרת: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (א).
שבח לה' (ב-ו)
המזמור נפתח בהצהרה כלללית: "טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן. לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" (ב-ג), והמשורר עובר לתאר כיצד הוא שמח בעקבות מעשי ה' הגדולים: "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפׇעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן. מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ" (ה-ו).
הגמול האלוהי (ז-טז)
בפסקה זו המשורר מציג את העונש לרשעים והשכר לצדיקים. הרשעים לא מכירים בחכמת האל "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת" (ז), ועל כן הם ישמדו, על אף שנראה שהם מצמיחים ניצנים לזמן מה: "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (ח). המשורר אף משווה את הרשעים לאויבי ה'. בניגוד לרשעים, המשורר מעיד על עצמו שה' רומם אותו: "וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן" (יא). בניגוד לרשעים, הצדיקים יצמחו ויפרחו כארז וכתמר: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" (יג) ולבסוף המטרה של הצמחת הצדיקים היא לספר בשבח ה': "לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה' צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ" (טז).
כתיבה: נתנאל שפיגל