מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי" (א). המזמור נחלק לשני חלקים שחוזרים על עצמם מבחינת המבנה: בקשה לשמיעת התפילה, היחס למת, בדידות המשורר.
בקשה (ב-ט)
המזמור נפתח בקריאת המשורר שה' ישמע את תפילתו: "ה' אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ. תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי הַטֵּה אׇזְנְךָ לְרִנָּתִי" (ב-ג). ומכאן הוא משווה את עצמו למת: "נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל. בַּמֵּתִים חׇפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ" (ה-ו). בסוף הפסקה המשורר מזכיר את בדידותו שה' גזר עליו: "הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא" (ט).
תלונה (י-יט)
פסקה זו דומה מאוד לפסקה הקודמת. גם כאן המשורר פותח בקריאה שה' ישמע את תפילתו, אלא שעתה המשורר מעיד שהוא מתפלל בכל יום: "עֵינִי דָאֲבָה מִנִּי עֹנִי קְרָאתִיךָ י"י בְּכׇל יוֹם שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי" (י). לאחר מכן המשורר מצדיק את בקשתו ואומר שהמתים לא יהללו את ה', ועל כן ה' צריך להושיע אותו: "הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה. הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן" (יא-יב). בחלק השלישי שוב המשורר מתייחס לבדידותו בלשון תלונה: "לָמָה ה' תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה" (טו-טז), ולבסוף חותם את הפסקה בדומה לחתימה של הפסקה הקודמת: "הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ" (יט).
כתיבה: נתנאל שפיגל