מזמור זה יסודו בתפילת היחיד. המזמור נפתח בכותרת: "תְּפִלָּה לְדָוִד" (א).
בקשה לישועה (א-ז)
המשורר מבקש מה' שיטה את אוזנו ושישמע לתפילתו: "הַטֵּה ה' אׇזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי" (א). המשורר מבקש מה' שישמח את נפשו: "שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא" (ד). המשורר שוב ושוב חוזר על הבקשה שה' ישמע את תפילתו: "הַאֲזִינָה ה' תְּפִלָּתִי וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי" (ו). המשך בקשתו של המשורר תבוא בחלק הרביעי שבמזמור, בין שתי הפסקות המשורר מוסיף שני עניינים המחזקים את בקשתו.
גדולת ה' (ח-יא)
החיזוק הראשון לבקשתו של המשורר הוא גדולתו של ה': "אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ" (ח). המשורר מעיד שכל הגויים מודים לה' ועובדים אותו: "כׇּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ. כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ" (ט-י). המשורר אף מבקש שה' יורה לו את דרכו: "הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ" (יא), כך שיתמיד המשורר לעבוד את ה' בלב שלם.
הודיה על ישועה (יב-יג)
בפסוקים אלה מתוארת הודיה של המשורר על ישועת ה': "אוֹדְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכׇל לְבָבִי וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם. כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה". לא ברור אם המשורר נזכר בישועות מהעבר, וכך רומז שגם בעתיד הוא יודה לה', כפי שעשה בעבר או שמא המשורר מתאר את ישועת ה' בעתיד, שהוא כה בטוח בה. בכל אופן כוונת המשורר ברורה: הוא מתכוון להודות לה' אחרי שהוא יושיע אותו.
בקשה נוספת לישועה (יד-יז)
בסוף המזמור חוזר המשורר לבקשתו, וכעת מזכיר גם את אויביו שתוקפים אותו: "אֱלֹהִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם" (יד), ולכן מבקש ישועה מה': "פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ. עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי" (טז-יז).
כתיבה: נתנאל שפיגל