מזמור זה יסודו במזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר" (א).
בקשה (ב-ח)
המזמור נפתח בתיאור יחסי ה' וישראל בעבר: "רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב. נָשָׂאתָ עֲוֺן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כׇל חַטָּאתָם סֶלָה. אָסַפְתָּ כׇל עֶבְרָתֶךָ הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ" (ב-ד) - ה' רצה בישראל ואף סלח לחטאתם. לעומת העבר, כעת העם מבקשים ישועה ושה' יחדל מכעסו: "שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ. הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר" (ה-ו). הדוברים מבקשים ישועה: "הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ" (ח).
הישועה (ט-יד)
בפסקה השנייה מדבר היחיד והוא מתאר את הישועה שקרובה לבוא: "אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה. אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ" (ט-י). הישועה תפיץ עימה את ערכי השלום, האמת והצדק: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף" (יא-יב), ונוסף לאלה ה' ישקה את הארץ בשפע: "גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ" (יג). המזמור נחתם בצדק שה' מנהיג את עולמו, ואולי אף רומז שהצדק יקרב את הישועה: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו" (יד).
כתיבה: נתנאל שפיגל