מזמור זה יסודו בהמנון או מזמור תוכחה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף" (א).
קריאה להריע לה' (ב-ה)
בפסקה זו מתוארת קריאה לקהל להריע ולזמר לה': "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל" (ב-ג) ואף לתקוע בשופר "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (ד), ובמזמור יש נימוק מדוע יש לעשות זאת: "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (ה).
תוכחה (ו-יז)
בפסקה זו בתחילה מובאת קצת מההיסטוריה של עם ישראל תוך כדי ביקורת על העם ותוכחה. בתחילה מתואר שה' נתן את החוק לראשונה כשישראל יצאו ממצרים: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע" (ו). לאחר מכן מתואר שה' שמע לצרה של ישראל והושיע אותם במי מריבה: "בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחׇנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה" (ח). המשורר מזכיר כמה מהמצוות שקיבל העם במדבר "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר" (י), אך העם לא שמע לה': "וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי" (יב), ועל כן ה' העניש אותם: "וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם" (יג). אם ישראל ישמעו בקול ה' אז "כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי" (טו) ובמקביל גם שפע לישראל: "וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ" (יז).
כתיבה: נתנאל שפיגל