תקציר תהילים פרק ע"ט

מזמור זה יסודו במזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת "מִזְמוֹר לְאָסָף" (א). 

החורבן (א-ד)

הדוברים מתארים את חורבן ירושלים: "אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קׇדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם לְעִיִּים" (א). הדוברים מתארים שהאויבים הכו את יושבי העיר ו"שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאֵין קוֹבֵר" (ג) ומוסיפים שחרפתם מוצגת לראווה לעיני העמים שמסביב: "הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (ד).

בקשה (ה-ז)

הבקשה שבמזמור מנוסחת אף היא כתלונה "עַד מָה ה' תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ" (ה). הדוברים מבקשים מה' שהגויים יטעמו גם הם מכעסו: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ" (ו-ז).

תחינה (ח-יב)

בפסקה זו באות כמה בקשות ותחינות בנוגע לנימוק ולהצדקת התפילה. הדוברים מבקשים מה' שלא יזכור את עוונותיהם מהעבר: "אַל תִּזְכׇּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד" (ח). בהמשך באה הטענה של יחס הגויים לה': "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגֹּיִים לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ" (י). לאחר הבקשה הכללית לשמיעת התפילה: "תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה" (יא), שוב באה בקשה לנקום בגויים השכנים: "וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי" (יב).

חתימה (יג)

בסוף המזמור הדוברים מזכירים שהם, בניגוד לגויים, תמיד יודו לה' "וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ", ועל כן ה' צריך לשמוע את תפילתם.

כתיבה: נתנאל שפיגל