תקציר תהילים פרק ע"ז

מזמור זה יסודו בתפילת היחיד או מזמור בקשה לאומי. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר" (א).

בקשת המשורר (ב-ג)

המזמור נפתח בזעקת המשורר: "קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי. בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי". 

תלונה (ד-י)

המשורר נזכר בעבר כיצד ה' היה עמו "אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי… אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי" (ז), אך כעת ה' זונח אותו: "הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד. הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר" (ח-ט). המשורר תוהה האם האל שכח את מידת החנינה והרחמים: "הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו" (י).

אירועי העבר (יא-כא)

לאחר התלונה המשורר עובר לתפילה בה הוא מבקש שה' ישוב לחולל נפלאות כפי שהיה בעבר: "וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן. אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ" (יא-יב). המשורר מזכיר כמה אירועים מרכזיים בהיסטוריה של עם ישראל: יציאת מצרים: "גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף" (טז); קריעת ים סוף: "רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת" (יז) וליווי העם על ידי משה ואהרון "נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (כא). 

כתיבה: נתנאל שפיגל