מזמור זה יסודו במזמור הודיה או המנון לה'. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר" (א).
פתיחה (ב)
המזמור נפתח בקריאת הודיה לה': "הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ וְקָרוֹב שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ".
דבר ה' (ג-ד)
לאחר אמירת התודה בפי הקהל, ה' מדבר בעצמו: "כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט. נְמֹגִים אֶרֶץ וְכׇל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ". ה' מודיע שהוא ישפוט בצדק את הארץ, והוא יעמיד את הארץ על מכונה.
לקח לרשעים (ה-ח)
בעקבות הבטחת ה' המשורר פונה לרשעים ואומר להם: "אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן. אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק" (ה-ו) - הרשעים צריכים לחדול מלהתגאות, מכיוון שה' הוא זה שיחליט "זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" (ח). ה' מחזיק בכוס יין עכור, המייצגת פורענות, והוא ישקה בכוס זאת את כל הרשעים: "כִּי כוֹס בְּיַד ה' וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ" (ט).
חתימה (י-יא)
המזמור נחתם בדברי המשורר: "וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. וְכׇל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק".
כתיבה: נתנאל שפיגל