מזמור זה יסודו במזמור תלונה לאומי. המזמור נפתח בכותרת "מַשְׂכִּיל לְאָסָף" (א)
תלונה (א-יא)
המזמור פותח בתלונה חריפה נגד ה' "לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ" (א). הדוברים מבקשים מה' שיזכר בעמו ויושיע אותם: "זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ. הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח כׇּל הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ" (ב-ג). מכאן בא תיאור של מעשי האויבים שמאיימים להחריב את המקדש והארץ: "שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ. אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כׇל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ" (ח). הדוברים מתלוננים שהם לא רואים את 'אותות ה'' ולא נביא: "אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה" (ט), ועל כן תוהים: "עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח?" (י).
ישועות העבר (יב-יז)
הדוברים מזכירים לה' את ישועות וגבורות ה' מהעבר: "וֵאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעׇזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים" (יב-יד). הדוברים מעידים שה' שולט על העולם כולו וכן על סדרי הטבע: "לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ" (טז).
בקשת רחמים (יח-כג)
בעקבות אזכור ישועות העבר, מבקשים הדוברים ישועה גם בהווה: "זְכׇר זֹאת אוֹיֵב חֵרֵף ה' וְעַם נָבָל נִאֲצוּ שְׁמֶךָ" (יח). הדוברים מזכירים לה' את הברית עם עמו: "הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס" (כ), ולבסוף מבקשים שה' יקום וילחם עבור עמו: "קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי נָבָל כׇּל הַיּוֹם. אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד" (כא-כג).
כתיבה: נתנאל שפיגל